פסק-דין בתיק ת"מ 7328-03-11

א.       המבקש, מר גיל שובל (להלן: "המבקש") הגיש ביום 3.3.2011 בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הבקשה"), כנגד עיריית קרית ביאליק (להלן: "המשיבה").

ב.       בבקשה נטען כי המבקש עבר להתגורר בקרית ביאליק ביום 15.8.2010. בדרישת תשלום הארנונה שנשלחה למבקש, נדרש המבקש לשלם החל מחודש אוגוסט 2010, תשלום בסכום של 15.83 ש"ח לחודשיים וזאת בגין אגרת שמירה. מוסיף ומציין המבקש כי לגבי שנת 2011, עמד התשלום על סכום של 15.80 ש"ח לחודשיים.

          לטענת המבקש, הסתבר לו כי המשיבה גובה את אגרת השמירה מתושביה החל מיום 1.3.2010, בהתאם לחוק העזר לקרית ביאליק (שירותי שמירה), התש"ע-2010 (להלן: "חוק העזר"), למרות שביום 29.12.2009 ניתן פסק-הדין בבג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון (לא פורסם, 29.12.2009) (להלן: "בג"ץ מלינובסקי"), הקובע כי גבייה זו היא בלתי חוקית.

          לטענת המבקש, ניתן ללמוד מפרוטוקולים של ישיבות מועצת המשיבה שהתקיימו בתאריכים שונים, כי מטרת חוק העזר של המשיבה אינה למנוע למנוע פעולות טרור ופח"ע (פעילות חבלנית עויינת), אלא לשמור על הסדר והשקט בתחומי העיר מפני וונדליזם ונערים שמרעישים. המבקש טען בבקשתו כי על-פי בג"ץ מלינובסקי על המשיבה לממן פעילויות אלה מכספיה ולא על-ידי הטלת אגרה על התושבים.

          מוסיף וטוען המבקש כי בתיק ת"מ (מינהלי ת"א) 139/07 איצקוביץ' נ' עיריית נס ציונה (לא פורסם, 2.8.2010) (להלן: "עניין איצקוביץ'") אושרה הגשת תובענה ייצוגית כנגד עיריית נס ציונה בשל גביית אגרת שמירה בלא סמכות שבדין. המבקש טען כי המקרה שבפנינו דומה מאוד, אם לא זהה, לעניין איצקוביץ.

ג.        לפיכך, טענת המבקש היא כי גביית אגרת השמירה החל ממרץ 2010 הינה בניגוד לחוק, ועותר הוא לשני סעדים:

          האחד, ליתן צו עשה המורה למשיבה להפסיק לאלתר את גביית אגרת השמירה.

          השני, להורות על השבת הכספים שנגבו בגין אגרת שמירה ממרץ 2010 עד סוף פברואר 2011, כאשר להערכתו המדובר בסכום הנע בין 1.2 עד 1.4 מיליון ש"ח, וזאת בהנחה שבתחומי המשיבה ישנם 20,000 בתי אב ו-10,000 בתי עסק.

ד.       ביום 23.6.2011 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה.

          בתגובתה טוענת המשיבה כי ביום 28.3.2011 נחקק החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א-2011 (להלן: "הוראת השעה"), הקובע כי לרשות מקומית הזכות להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומה. לטענת המשיבה, בהוראת השעה נקבע כי רשות מקומית תהא רשאית לגבות אגרת שמירה, במידה והיה חוק עזר בתוקף ערב תחילתה של הוראת השעה.

          המשיבה טענה כי הבקשה שבפנינו היא תיאורטית בלבד, שכן תובענה ייצוגית כנגד רשות יכולה להתקיים אך ורק אם הגבייה הבלתי חוקית, הנטענת, ממשיכה להתקיים וזאת לפי הוראת סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות.

          עוד טענה המשיבה כי חוק העזר ומטרת גביית אגרת השמירה בתחומה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בבג"ץ מלינובסקי, שכן המדובר בכוח שיטור חדש הכולל ניידות בטחון שלא היו קיימות קודם לכן, ומטרתן שמירה על תושבי העיר מפני פגיעה בביטחונם באמצעות פעולות פח"ע ושוהים בלתי חוקיים.

          המשיבה טענה כי הוראת השעה הנ"ל שהינה חקיקה חדשה, כמוה כהודעת חדילה בהתאם לסעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, ופסיקת בית המשפט העליון הכירה בכך כי חקיקתו של חוק חדש כמוה כהודעת חדילה על-פי דין (רע"א 6340/07 עיריית תל-אביב נ' טיומקין (לא פורסם, 13.2.2011).

          המשיבה המשיכה וטענה בתגובתה, כי בהתאם להוראת סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, ככל שרשות מוסרת הודעת חדילה מגבייה, בית המשפט לא יאשר תביעת השבה כנגד רשות. לטענת המשיבה, אין זה משנה אם החדילה מן הגביה נעשתה מכוח הוראת חוק, או שהרשות הוסמכה מפורשות בהוראת חוק, כשבענייננו הוראת השעה הכשירה מפורשות את חוק העזר.

          המשיבה הוסיפה וטענה כי בבג"ץ מלינובסקי קבע בית המשפט העליון כי אין להתיר את השבת הכספים שנגבו.

          לטענת המשיבה, אין להקיש מעניין איצקוביץ לענייננו, שכן בעניין איצקוביץ חוק העזר לא היה מוגבל בזמן, בניגוד לחוק העזר של המשיבה אשר מוגבל בזמן עד ינואר 2012. זאת ועוד, חוק העזר בעניין איצקוביץ לא נבחן מאז התקבל בשנת 2001, ואילו חוק העזר של עיריית קרית ביאליק נחקק אך בשנת 2010, לאחר בג"ץ מלינובסקי, ותוך התייחסות למגבלות שנקבעו בפסק-הדין. כמו כן, חוק העזר שם (בעניין איצקוביץ נ' נס ציונה) חייב בתשלום היטל שמירה גם עבור שירותים שהעירייה היתה חייבת לספק ולממן מכספי הארנונה, ואילו במקרה דנן המדובר בהקמת כוח שיטור עירוני הנועד לשמירה מפני אירועי פח"ע ושוהים בלתי חוקיים.

          לחלופין, טוענת המשיבה, ככל שייקבע כי נפלו פגמים כלשהם בחוק העזר, הרי שיש להחיל גם בענייננו את דוקטרינת הבטלות היחסית כפי שיושמה בבג"ץ מלינובסקי.

ה.       ביום 26.6.2011 הגיש המבקש בקשה, בה התבקש בית המשפט להורות למשיבה להבהיר האם תגובתה (מיום 23.6.2011) מהווה למעשה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות?

          בתגובת המשיבה מיום 3.7.2011 לבקשתו זו של המבקש מיום 26.6.2011, טענה המשיבה כי חדלה מפעולת הגביה בשל הוראת השעה בלבד, ולא בשל הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.